גירי קא משדייא – החמה הזאת חצים היא יורה להלחם בכופרין בה שהיורה בקשת נותן פגימת הקשת לצד פניו.
(1) 
גִּירֵי קָא מְשַׁדְּיָיא.:
גִּירֵי קָא מְשַׁדְּיָיא.that the sun is shooting arrows at those who deny its divinity, using the rainbow as its bow. The concave side of the rainbow always faces away from the sun, so that it does not look like a bow held by the sun.
גירי קא משדייא – בלבנה אין לחוש אם רואה פגימת הקשת דאין קשת אלא ביום ואז הלבנה כשרגא בטיהרא ולא אמרי עובדיה גירי קא משדייא.
בפיסקא כמה היה גבוה ולאן היה נוטה כו׳ יש לדקדק בהך פיסקא דמייתי עלה תנא חדא לצפונה דבריו כו׳ דהיינו פירושא דרישא דמתני׳ לצפונה או לדרומה ודוחק הוא לומר הא דקתני ולאן היה נוטה הוא פירושא דלצפונה או לדרומה דא״כ לא היה מפסיק תנא דמתניתין במלתיה דלצפונה או לדרומה ובפירושים דהיינו ולאן היה נוטה בכמה היה גבוה גם ברייתא דת״ר אחד אומר גבוה ב׳ מרדעות כו׳ ה״ל לאתויי מעיקרא הכא גם נראה מפרש״י ומפי׳ הרמב״ם ומפי׳ הרע״ב דלאן היה נוטה לא קאי אלצפונה או לדרומה אלא שהוא מלתא באנפיה נפשיה דהיינו אראשי הפגימות מהלבנה להיכן נוטה דבחידושה לעולם הפגימות כלפי מזרח כמ״ש התוספות דהיינו פגימותיה מאחוריה לפי דרך הלוכה וזה שפי׳ רש״י ראשי הפגימות לאיזה צד נוטין לצד צפון (כזה) או לצד דרום (כזה) והיינו כשהיא נראית בתחלת חידושה לצד מערב דאם אומר העד שראה פגימותיה לצד דרום יפה כיון בתחלת חידושה ואם אומר שראה פגימותיה לצד צפון לא ראה אותה בתחלת חידושה רק הישנה ראה ולפי זה הך פיסקא אין כאן מקומה אלא לקמן גבי הא דת״ר אחד אומר גבוה כו׳ ודו״ק:
שם רבי אלעזר בר״ש אומר בין כך ובין כך אין כו׳ כצ״ל:
גירי קא משדייא [חיצים היא שולחת] שכן דרך ירייה בקשת להחזיקה כאשר הקימור מכוון כלפי חוץ, ולכן הקשת מכוונת בדיוק להיפך כדי שלא תיראה כקשתה של השמש.
that the sun is shooting arrows at those who deny its divinity, using the rainbow as its bow. The concave side of the rainbow always faces away from the sun, so that it does not look like a bow held by the sun.
הכל
(2) כַּמָּה הָיָה גָּבוֹהַּ וּלְאַיִן הָיָה נוֹטֶה כּוּ׳.: תָּנָא חֲדָא לִצְפוֹנָהּ דְּבָרָיו קַיָּימִין לִדְרוֹמָהּ לֹא אָמַר כְּלוּם וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא לִדְרוֹמָהּ דְּבָרָיו קַיָּימִין לִצְפוֹנָהּ לֹא אָמַר כְּלוּם.
§ The mishna taught that the examination of the witnesses included the following questions: How high was the moon over the horizon, and in which direction did it tilt? It was taught in one baraita: If the witness testifies that he saw the moon to the north of the sun, his statement is valid. However, if he says that he saw it to its south, he has not said anything of significance, as this is impossible. The Gemara asks: Isn’t the opposite taught in a different baraita: If he testifies that he saw the moon to the south of the sun, his statement is valid. However, if he says he saw it to its north, he has not said anything.
תני חדא לצפונה דבריו קיימין לדרומה לא אמר כלום, ותניא איפכא. ופרקינן לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים – פירוש: דרך השמש ביום מהלך בדרום וסובב בצפון בלילה שנאמר הולך אל דרום וסובב אל צפון. וגרסינן בעירובין פרק כיצד מעברין את הערים: כיצד חמה יוצאה ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זהו פני צפון. חמה יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום. בתקופת ניסן ובתקופת תשרי חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב. שמע מינה כי מתקופת טבת עד תקופת תמוז חמה מהלכת ביום מקרן מזרחית צפונית וכלפי מזרחית דרומית, ולעולם אין הלבנה החדשה נראת אלא אחר שקיעת החמה וכשעולה כלפי דרום אחר החמה צפונה, וזו היא דתני לצפונה דבריו קיימין. מתקופת תמוז עד תקופת טבת חוזרת החמה ועולה והולכת מרוח דרומית כלפי רוח צפונית, וזו היא דתני לדרומה דבריו קיימין. ומצאנו דברים הללו מפורשין בתלמוד ארץ ישראל כלשון הזה: מאן דתני לצפונה דבריו קיימין מטבת ועד תמוז. ומאן דתני לדרומה דבריו קיימין מתמוז ועד טבת. ועל זה הדרך מקשה שבתחילת השמועה לפני החמה היינו לצפונה לאחר החמה היינו לדרומא.
תני ר׳ שמעון בן יוחי הרקיע של מים וכוכבים של אש ודרין זה עם זה ואין מזיקין זה לזה. אמר ר׳ בון המלאך חציו אש וחציו מים ואית ביה י״י גפין וגוייתו כתרשיש היינו עושה שלום במרומיו.
תני רב ראינוהו במים – פירוש: היו מים לפניו וראה בהן צורת לבנה והרים ראשו לראות הלבנה בשמים ולא ראה כלום,
תני חדא לצפונה דבריו קיימין – קשה לי דדריש ר׳ יוחנן לעיל (דף כג.) עושה שלום במרומיו מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה וכשהלבנה לפני החמה ופגימת הלבנה בחידושה לעולם כלפי מזרח ובו רואה החמה פגימותיה ור׳ אליהו בר שלמה מגורגו״ש הראני דבשני גלגלים [הם] חמה ולבנה ויכולה להיות ראיית הלבנה לפני החמה וחמה אינה רואה פגימותיה שגלגל הלבנה למטה מגלגל החמה שהוא למעלה ממנו ולחכמי המזלות זה פשוט.
כמה היה גבוה. דבר ידוע שהעומד בשדה (במקום) מרחוק רואה את הרקיע כאלו נוגע בראש ההר או בראש הגדר וכך נמי העומד מרחוק רואה את הירח כאלו הוא קרוב בהר או בגדר. וכך שואלין אותם באיזה מקום היתם כשראיתם אותו אם אמרו במזרח הינו אומרים להם גבוה היה או נמוך אם אמרו גבוה היה הם עידי שקר שירח במערב כמו שאמרנו והם במזרח. וכבר פירשנו שהעומד מרחוק רואה את הירח כאלו נוגע בראש ההר או בראש הגדר ואם אמרו נמוך הוא הן עידי אמת מפני שהם במזרח והוא במערב והעומד מרחוק רואה את הירח כאילו נוגע בהר [או בראש הגדר]. וכך נמי אם אמרו במערב היינו אם אמרו גבוה היה הן עידי אמת מפני שהן קרובין ממנו וגבוה רואין אותו ואם אמרו נמוך היה הן עידי שקר מפני שאינו נראה נמוך אלא למי שהוא רחוק ממנו.
וכמה היה רחב. פירוש אם היו יודעין בית דין ששעות יתירות בינו ובין המולד כגון אם היה המולד בליל כ״ט בארבע שעות בלילה וראוהו בליל שלשים שנמצא בינו ובין המולד עשרים בידוע שרחב ראוהו. אבל אם היה המולד יום כ״ט קודם חצות (וראוהו) ליל שלשים שנמצא לו משנולד שש שעות בידוע שלא ראוהו רחב.
ולאן היה נוטה. פירוש לאיזה צד מן העולם היה נוטה. ותני עלה לצפונה דבריו קיימין פירוש אם אמרו (כי לצפון היה נוטה דבריו קיימין. ותנא חדא לדרומה דבריו קיימין פירוש אם אמרו) כי לדרום היה נוטה דבריו קיימין. ולפי שנתקשו שתי ההלכות תריץ אביי לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים. כבר פירשנו למעלה כי במזל שיהיה בו השמש [יראה בו] הירח בראש חדש ובימות הגשמים שהשמש מהלכת בדרום העולם הירח נמי (בדרום ובימות החמה שהשמש מהלכת בצפון הירח נמי) נראה בצפון. וצריך אתה לדעת ששנים עשר מזלות אינן סובבין על הארץ כמו שסבב חוט על כדור מן המזרח למערב שאלמלא כן הוא אי אפשר שהלך השמש לא בצפון ולא בדרום אלא בדרך אחד לעולם עולה ויורד מן המזרח למערב. ועוד שאלמלא היה דרכה מן המזרח למערב ואינה מהלכה לא בצפון ולא בדרום מפני מה אינה מגעת היום למקום שהגיעה אמש ואינה מגעת למקום שתגיע היום עד שס״ה ורביע יום וכדתנן בבראשית רבה (לג:ז) ״אמר רבן שמעון בן גמליאל כל שהוא רוצה לידע שימות החמה שס״ה ורביע יום ישרט שריטות בכותל באחד בתקופת תמוז ולשנה הבאה״ וכו׳, ואי סלקא דעתך דדרך אחד יש לה מן המזרח למערב אמאי אינה מגעת היום למקום שהגיעה אמש. אלא המזלות אינן סובבין בארץ ממזרח למערב כמו שסבב חוט על כדור אלא סובבין ומשופעים חצי המזלות נוטה לצפון וחציין נוטה לדרום ומקצת השפוע נוטה בדרום ומקצתו בצפון ומעלה ראשונה ממזל טלה ומעלה ראשונה ממזל מאזנים הם סובבין בארץ כמו שתקיף חוט על הכדור אינן נוטין לא לצפון ולא לדרום מעלות הללו ומתחלת מזל טלה עד תחלת מאזנים נוטים לרוח צפון ומתחלת מאזנים עד תחלת טלה נוטים לרוח דרום. נמצאו שני מעלות הללו מעלה ראשונה ממזל טלה ומעלה ראשונה ממזל מאזנים מכוונים זה כנגד זה והם סובבים על דרך אחת מן המזרח למערב וחוט מהלכם הוא שקורין בלשון ערבי (ראירא מעדל אלוהר) [דאורא מעדל אלנצר פירוש סביב יושר היום] נמצאו המזלות ששה נוטים כלפי צפון וששה נוטים כלפי דרום נמצאת השמש כשהיא [מהלכת] בתחלת מזל טלה והוא יום תקופת ניסן כמו שפירשנו עולה מן המזרח ושוקע במערב ואינה נוטה לא לצפון ולא לדרום אלא מהלכת באמצעו של עולם. מיום תקופת ניסן ואילך השמש מהלכת ונוטה כלפי צפון ומתרחקת מחוט אמצעו של עולם עד שהיא מגעת למעלה ראשונה ממזל סרטן והוא יום תקופת תמוז נמצאת רחוקה מחוט אמצעו של עולם ריחוק הרבה והוא בצפון. (מיום תקופת תמוז ואילך השמש הולכת ומתקרבת לחוט אמצעו של עולם והוא בצפון) עד שהיא מגעת למעלה הראשונה ממזל מאזנים נמצאת מהלכת נמי אותו יום באמצעו של עולם ואינו נוטה לא לצפון ולא לדרום והוא תקופת תשרי. מיום תקופת תשרי [ואילך] השמש מהלכת ונוטה כלפי דרום ומתרחק מחוט אמצעו של עולם עד שמגעת למעלה ראשונה ממזל גדי והוא יום תקופת טבת ובאותו יום נמצאת רחוקה מחוט אמצע של עולם ריחוק הרבה והיא בדרום כדרך שהיתה בתקופת תמוז בצפון אותה מדה עצמה ומיום תקופת טבת ואילך הולכת ומתקרבת לחוט אמצעו של עולם (והיא מהלכת בדרום) עד שהיא מגעת למעלה ראשונה ממזל טלה וחוזרת לכמות שהיתה. נמצאת אומר אותן ששה מזלות שמהלכת ממזל טלה עד תחלת מזל מאזנים מהלכת בצפון והם ימות החמה ואותן ששה מזלות שמתחלת מזל מאזנים עד תחלת מזל טלה מהלכת בדרום והם ימות הגשמים. וצריך אתה לידע שיום תקופת תשרי ויום תקופת ניסן שהשמש מהלכת באמצעו של עולם היום והלילה שוים ותקופת תמוז שהשמש מהלכת בצפון רחוקה מחוט אמצעו של עולם ריחוק הרבה אותו יום אין בכל ימות השנה ארוך ממנו ולילו אין בכל לילות השנה קצר ממנו ותקופת טבת שהשמש בדרום רחוקה מחוט אמצעו של עולם ריחוק הרבה אותו יום אין בכל ימות השנה יום קצר ממנו ואין בכל לילות השנה ליל ארוך כיוצא בו. נמצאת אומר כשהשמש מהלכת באמצעו של עולם בתקופת ניסן ותשרי הלילה והיום שוים ויום תקופת תמוז שהשמש נוטה לצפון כמו שפירשנו היום ארוך והלילה קצר ויום תקופת טבת שהשמש נוטה בדרום היום קצר והלילה ארוך. ודברים הללו מפורשים במסכת עירובין פרק ה׳ (נו.) תמן תנינן תנו רבנן הבא לרבעה פירוש לעיר מרובעת ברבוע של עולם נותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם וסימנך עגלה בצפון עקרב בדרום. כבר פירשנו שממזל טלה עד מזל מאזנים נוטים כלפי צפון ועגלה היא שור. רבי יוסי אומר אם אין יכול לרבעה [ברבועו של עולם פירוש אם אינו יכול לרבעה] כמו שאמרנו בעגלה ועקרב שאין הכל יודעין צורת המזלות והמחנות ברקיע מרבעה כמין תקופה כלומר יש לו נמי דרך שידע בו צפון עולם ודרומו מן השמש שהוא דבר גלוי לכל וידוע כיצד חמה יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך פירוש ביום תקופת תמוז כמו שאמרנו זהו פני צפון חמה יוצאת ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום. בתקופת ניסן ותשרי חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב כלומר אינה נוטה לא לצפון ולא לדרום שנאמר ״הולך אל דרום וסובב אל צפון״ (קהלת א:ו), הולך לדרום ביום וסובב לצפון בלילה, דבר זה ברור שבזמן שהשמש נוטה לדרום למעלה מן הארץ ביום נמצאת כשמהלכת בלילה למטה מן הארץ נוטה [לצפון וכך נמי בזמן שהוא נוטה לצפון ביום ובלילה תחת הארץ נוטה] לדרום סובב סובב וכו׳. אלו פני מזרח ומערב שפעמים מהלכתן ופעמים מסבבתן פירוש יום תקופת תשרי ויום תקופת ניסן שהיא מהלכת בהן באמצעו של עולם בין למטה מן הארץ בין למעלה מן הארץ. הרי נתברר לך שהמזלות ששה נוטים לצפון וששה לדרום ואלו רצינו לפרש מפני מה בתקופת ניסן ותשרי היום והלילה שוים וכשהשמש נוטה כלפי צפון היום ארוך וכשהוא נוטה כלפי דרום היום קצר היינו מפרשים מיהו לא פירשנו אלא דברים שאנו צריכים להם במקום הזה ודברים הללו אשר פירשנו אי אפשר לצור צורה שיהא הדבר נכר למראית העין.
תנא חדא וכו׳ (אמר אביי) – פי׳ בימות החמה שהימים ארוכין החמה קודמת למערב והלבנה אחריה בדרום ובימות הגשמים שהימים קצרים הירח קודמת בחדושה במערב וכשהיא כלפי צפון החמה נכנסת במערב סמוך ביציאתה מדרום והיא בדרומה של (חמה) [לבנה].
א שנינו במשנה שבחקירתם, היו שואלים את העדים שאלות אלה: כמה היה הירח גבוה, ולאין היה נוטה. תנא חדא [שנה החכם בברייתא אחת]: אם אמר כי ראה את הירח כשהוא לצפונה של חמה — דבריו קיימין, ואולם אם אמר שראהו כשהוא לדרומה — לא אמר כלום, שאין הדבר אפשרי. ומקשים: והתניא איפכא [והרי שנינו בברייתא להיפך]: לדרומה — דבריו קיימין, לצפונה — לא אמר כלום.
§ The mishna taught that the examination of the witnesses included the following questions: How high was the moon over the horizon, and in which direction did it tilt? It was taught in one baraita: If the witness testifies that he saw the moon to the north of the sun, his statement is valid. However, if he says that he saw it to its south, he has not said anything of significance, as this is impossible. The Gemara asks: Isn’t the opposite taught in a different baraita: If he testifies that he saw the moon to the south of the sun, his statement is valid. However, if he says he saw it to its north, he has not said anything.
הכל
(3) לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּימוֹת הַחַמָּה כָּאן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.
The Gemara answers: This is not difficult. Here, in the second baraita mentioned above, it is referring to the summer, when the moon is to the south of the sun; there, in the first baraita mentioned above, it is referring to the rainy season, when the moon is to the north of the sun.
כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים – בימות החמה כגון ביום ארוך של תקופת תמוז חמה שוקעת לסוף מערב לצד צפון כדתניא בעירובין (דף נו.) חמה יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זהו פני צפון חמה יוצאת ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום ניסן ותשרי חמה יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב תקופת ניסן היום והלילה שוין חמה יוצאת בחצי מזרח ומהלכת חצי מזרח וכל דרום וחצי מערב ושוקעת ובלילה סובבת למעלה מן הכיפה חצי מערב וכל צפון וחצי מזרח וזורחת ולמחרת התחיל היום להיות זורח מעט מכנגד חצי מזרח לצד צפון ושוקע להלן מחצי מערב לצד צפון וכן כל יום ויום נמשכת מעט בין בזריחה בין בשקיעה וכשמגיע יום תקופת תמוז היא זורחת בקרן מזרחית צפונית ומהלכת ג׳ רוחות ושוקעת בקרן צפונית מערבית ומשם ואילך הימים מתמעטין והחמה נמשכת מעט מעט בזריחתה ובשקיעתה לצד דרום וכשמגיע תקופת תשרי יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב והיום והלילה שוין ועוד מושכת והולכת לצד דרום עד תקופת טבת ואותו היום יוצאת בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן דרומית מערבית ומשם ואילך נמשכת לאחוריה לצד צפון לזריחתה מרבה הילוכה לצד צפון מעט ושוקעת וכן תמיד עד תקופת ניסן שיוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב נמצאת בימות החמה מהלכת רוב רוח מערבית לפני שקיעתה ופעמים כולה וכל ימות הגשמים אינה מהלכת אלא מיעוט מערב ופעמים שאינה נכנסת בו אלא דבר מועט והלבנה לעולם בחידושה בקרן מערבית דרומית הלכך בימות הגשמים שאין החמה נכנסת למערב אלא בשקיעתה הלבנה קודמת לתוך המערב נמצאת לבנה בצפון ובימות החמה שהחמה במערב הרבה היא קודמת הלבנה ברוב החדשים לצד צפון נמצאת לבנה בדרום.
ומתרצים: לא קשיא [אינו קשה]: כאן, בברייתא שמשמע מדבריה שמקום הירח בדרומה של השמש, מדובר בימות החמה, שמהלך השמש ארוך יותר, שהיא זורחת בקרן צפונית מזרחית ומהלכת על כל פני המזרח הדרום והמערב, ולעת שקיעתה הריהי בקרן צפונית מערבית, כשהירח כנגדה בצד דרום, וכשמעיד שראה את הירח לדרומה של השמש — אמת העיד. ואילו כאן במשנה, שמשמע מדבריה שמקום הירח לצפונה של השמש, הרי זה מדובר בימות הגשמים, שמהלך השמש בזמן זה קצר ביותר, שהיא זורחת בקרן מזרחית דרומית ומהלכת על פני הדרום ולעת שקיעתה הריהי בקרן דרומית מערבית והירח כנגדה בצד צפון, וכשמעיד שראה את הירח בצד צפון — אמת העיד.
The Gemara answers: This is not difficult. Here, in the second baraita mentioned above, it is referring to the summer, when the moon is to the south of the sun; there, in the first baraita mentioned above, it is referring to the rainy season, when the moon is to the north of the sun.
הכל
(4) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן אאֶחָד אוֹמֵר גָּבוֹהַּ ב׳ שְׁתֵּי מַרְדְּעוֹת וְאֶחָד אוֹמֵר ג׳ שָׁלֹשׁ עֵדוּתָן קַיֶּימֶת אֶחָד אוֹמֵר ג׳ שָׁלֹשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר ה׳ חָמֵשׁ עֵדוּתָן בְּטֵילָה אֲבָל מִצְטָרְפִין לְעֵדוּת אַחֶרֶת.
The Sages taught in a baraita: If one witness says that he saw the moon two plow handles high above the horizon, and the other one says it was three plow handles high, their testimony is valid, as a small discrepancy of this kind is reasonable. However, if one says that he saw the moon three plow handles above the horizon, and the other one says it was five plow handles high, their testimony is void, as that discrepancy is unacceptable. However, this does not mean that the witnesses themselves are disqualified, as either of them may join with another testimony, i.e., he may combine his account with that of another witness who testifies likewise.
אבל מצטרפין לעדות – למ״ד (שבועות דף מז:) בב׳ כתי עדים המכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה ניחא דמצטרפין לעדות ממון אבל למ״ד בהדי סהדי שקרי למה לי היאך מצטרפין לשום עדות אפילו לעדות החדש לכן דחק בקונט׳ לפרש אחד מהן מצטרף עם אחר שיאמר כמותו ובעדות של חדש זה איירי והא דקתני לעדות אחרת היינו כלומר דמצטרף עם אחרים דנעשה עדות אחרת והכי מפרש לה בהדיא בסוף פרק כל הנשבעין (שם דף מח.) משום דהוה ליה חד ואין דבריו של חד במקום שנים.
ומצטרפין לעדות אחרת. בשילהי פרק כל הנשבעין (שבועות מז:) בפלוגתא דשתי כתי עדים המכחישין זה את זה מייתי לה, ומאן דאית ליה התם דשתי הכיתות פסולות לעלמא אפילו זו בפני עצמה וזו בפני עצמה דבהדי סהדי שיקרי למה לי, קא פריש דהכא הכי קאמר, מצטרפין עם עד אחד של אותה עדות, כלומר שאם יצטרף עד אחר עם אחד מהם הוו להו תרי לגבי חד ואין דבריו של אחד במקום שנים, ואותו העד השני פסול בין לעדות זו בין לעדות אחרת דסהדא שקרא הוא. ולמאן דאית ליה התם זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה, קא פריש דהכי קאמר, מצטרפין לעדות אחרת דעלמא ואי נמי לעדות חודש אחר. ורש״י ז״ל פירש הכא כמאן דמפרש לה התם לעדות זו עם אחר.
אחד אומר גבוה שתי מרדעות ואחד אומר שלש עדותן קיימת שכדאי הוא לטעות בכך אחד אומר שלש ואחד אומר חמש עדותן בטלה מתוך הכחשה שביניהם שאין לטעות בין שלש לחמש.
בא אחד והעיד כאחד מאלו חוזר ומצטרף עמו ואע״פ שבדיני ממונות אמרו במס׳ שבועות (מ״ח.) בשתי כתי עדים המכחישות זא״ז לדעת רב הונא בהדי סהדי שקרי למה לי כלומר שאין אחת מהם נאמנת עדות ממון שאני אבל בזו מצטרפין וכל שכן לדעת רב חסדא שאמר שם זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה כמו שיתבאר שם.
ת״ר אחד אומר גבוה ב׳ מרדעות – פי׳ לפי ראות העין במקום האופן.
וא׳ – פי׳ דבין ב׳ וג׳ טעו אינשי.
א׳ אומר ג׳ – דלא הוה ליה למטעי בהא וה״ה א׳ אומר ב׳ וא׳ אומר ד׳ אלא שרצה לסיים מן המנין דסליק וכדכתיבנא בפסחים.
אבל מצטרפין לעדות אחרת – י״מ שכל א׳ מהם מצטרף עם אחר להעיד בעדות דעלמא דהא לא ידעינן מאן מיניהו משקר וכל חד מוקמינן בחזקת כשר ולא נהירא דהא ניחא למ״ד בב׳ כתי עדים המכחישות זו לזו שזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה אלא למ״ד בהדי סהדי שקרי למ״ל תהוי הא מתניתא תיובתא ואלו אנן לא מותבינן ליה מינה התם והנכון כמו שפרש״י שאם יש שם עד א׳ שיעיד כאחד מאלו יצטרף זה עמו ולא אמרינן דעד א׳ הוה בהכחשה מעקרא אדרבה אותו העד הב׳ נמצא שקרן שאין דבריו של אחר במקום שנים ופסול לכל עדות שבעולם.
ומצטרפין לעדות אחרת – בפ׳ כל הנשבעין אפליגו רב הונא ורב חסדא בשני כתי עדים המכחישו׳ זו את זו דרב הונא אמר זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה ורב חסדא אמר בהדי סהדי שקרי למה לי ואליבא הונא דאמר זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפ״ע ומעידה הכא הכי קאמר שכל א׳ מעדים הללו מצטרף עם עד א׳ בעדות אחרת משום דבכל חד וחד אמרי׳ האי הוא דכשר אבל לב חסדא דאמר התם בהדי סהדא שקרי למה לי דסבירא ליה בכל חד וחד פסלינן ליה מספיקא כי קאמרינן הכא ומצטרפין לעדות אחרת הכי קאמרינן שאם יצטרף עד אחד עם אחד מהם הוי להו תרי לגבי חד ואין דבריו של אחד במקום שנים ואותו העד השני פסול בין לעדות זו בין לעדות אחרת דסהדא שקרא הוא:
בתוספת בד״ה אבל מצטרפין כו׳ לכך דחק בקונטרס כו׳ והכי מפרש לה בהדיא בס״פ כל הנשבעין כו׳ עכ״ל. כוונת דבריהם דאע״ג דהתם לא מפרש הכי אלא אליבא דרב חסדא ולמאי דקיימא לן כרב הונא אין צורך לפרש כן אפ״ה דחק בקונטרס לפרש כן בפשיטות אליבא דכ״ע כן נ״ל בכוונת התוספות אלא דקשה לי מאי מקשה התם אדרב חסדא דאיירי בשתי כתי עידים המכחישים זא״ז ומש״ה קאמר בהדי סהדי שקרי למה לי כיון שכ״א הוכחש משנים משא״כ בחד וחד שכ״א לא הוכחש אלא מע״א ולא כלום הוא אפשר דר״ח נמי מודה דכל אחד מצטרף אפילו לממון דהא מוקמינן ליה אחזקת כשרות והיה נראה מזה דהמקשה דהתם הוה משמע ליה דהא דתני מצטרפין לעדות אחרת דהנך שני עדים גופייהו כשרין לעדות אחרת אפילו שניהם כאחד אע״ג דחד מינייהו ודאי איתרע ולא מצטרפין לכאורה משמע הכי ועוד דא״ה אחד מינייהו קאי אמאי קאמר לעדות אחרת הא אפילו לאותו עדות של זה החודש כשר כ״א מהם אם יצטרף לעד כשר נמצא דלפ״ז שייך קושיא דהתם אפי׳ לרב הונא דדוקא כ״א בפני עצמו קאמר דכשר אבל חד מהנך וחד מהנך לא מצטרף. ולפ״ז הא דמשני דהתם דמצטרפין כ״א מהם לעדות אחרת נמי אתי אליבא דכ״ע ואע״ג דבכה״ג כשר אפילו לעדות ממון אליבא דכ״ע כדפרישית מ״מ כיון דאתא להכי דבחד מינייהו ממילא לקושטא דמילתא אפי׳ לאותו עדות של זה החודש כשר אם יצטרף עם אחר דאין דבריו של אחד במקום שנים וניחא לן לפרש ולדחוק דלעדות אחרת היינו לאותו עדות עצמו אלא שיצטרף עם אחר קרי ליה אחרת כיון דקושטא דמילתא הכי הוא כן נ״ל נכון דלפ״ז פירוש רש״י דהכא אליבא דכ״ע. ולפמ״ש יש ליישב לשון הש״ך בח״מ סימן למ״ד מה שכתב בשם חכמי בריסק והביא סוגית התוספת דהכא ולא הביא סוגיא ערוכה דפ׳ כל הנשבעין ולמאי דפרישית אתי שפיר כמבואר למבין ואין להאריך ודוק היטב:
תנו רבנן [שנו חכמים]: עד אחד אומר הירח היה גבוה למראית העין כמו שני מרדעות (מוט שמכוונים בו את הבהמות) מעל האופק, ואחד אומר היה גבוה כגובה שלשה מרדעות — עדותן קיימת. שאנו מניחים שבשיעור כזה יכולה להיות טעות קלה, ושניהם ראו דבר אחד. אבל אם אחד אומר שלשה, ואחד אומר חמשה — עדותן בטילה שוודאי אינם מעידים על אותו דבר. אבל מצטרפין לעדות אחרת שאם יימצא עד נוסף המעיד אף הוא כדברי אחד מהם, שראה בשלושה או בחמישה — הרי העד מבני הזוג וגם השני יכולים להצטרף לעדות שלימה.
The Sages taught in a baraita: If one witness says that he saw the moon two plow handles high above the horizon, and the other one says it was three plow handles high, their testimony is valid, as a small discrepancy of this kind is reasonable. However, if one says that he saw the moon three plow handles above the horizon, and the other one says it was five plow handles high, their testimony is void, as that discrepancy is unacceptable. However, this does not mean that the witnesses themselves are disqualified, as either of them may join with another testimony, i.e., he may combine his account with that of another witness who testifies likewise.
הכל
(5) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן ברְאִינוּהוּ בְּמַיִם רְאִינוּהוּ בַּעֲשָׁשִׁית רְאִינוּהוּ בֶּעָבִים אֵין מְעִידִין עָלָיו חֶצְיוֹ בְּמַיִם חֶצְיוֹ בֶּעָבִים חֶצְיוֹ בַּעֲשָׁשִׁית אֵין מְעִידִין עָלָיו.
The Sages taught in another baraita that if the witnesses say: We did not actually see the moon, but we saw it reflected in the water, or we saw it reflected in a glass lantern, or we saw it through thin clouds, they may not testify about it, as only a direct sighting of the moon is acceptable. If they say: We saw half of the moon’s reflection in the water, or we saw half of it through the clouds, or we saw half of it in a lantern, they still may not testify about it.
או ראה חציה במים וחציה ברקיע. וכן בעבים וכן בעששית אין מעידין עליו עד שיראו אותה ברקיע כדורנה. אבל אם נראה להם פתאום כעין צורת הלבנה וכוונן לראות ראיית עיקר ולא ראה כלום אין מעידין עליו, מאי טעמא? אמרינן כוכיתא בעלמא הוא דחזא.
ראינוהו במים – תוך נהר או מעין ראינו דמותה של לבנה.
בעבים – יום המעונן היה וראינוה מאירה דרך עוביו של עב.
עששית – קנדיל״ה בלעז.
באו עדים ואמרו ראינו בבואה של לבנה בתוך המים או שאמרו ראינו את הלבנה בעבים או שאמרו ראינו בבואה של לבנה בעששית אין מעידין אפילו אמרו ראינו חצי הראוי להראות ממנה במים וחזרנו וראינו חצי האחר ברקיע וחצי הנראה במים נתכסה מעינינו בראיית הרקיע וכן בעששית או ראינו חציה ברקיע והחצי האחר היה מכוסה בעבים בכל אלו אין מעידין.
בעששית – פי׳ דרך עששית שהי׳ בחלון שבכותל אין מעידין.
חציו וכו׳ – ופריך השתא וכו׳ (ומשם) [ומשני] דאו או קתני. והלכתא כר״א בר צדוק שאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים דרב יהודה אמר שמואל פסק הילכתא כותיה ופשטה דמתניתין דראוהו ב״ד כותיה (דהכא) כדדייק אביי ואע״ג דדחו לה בגמ׳ דקתני ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה הרי זה מעובר ואם איתא הרי זה מעובר ומקודש מבעי ליה פי׳ דה״ל למתני נמי שמקדשין אותו למחר ומדלא קתני אלא הרי זה מעובר מכלל דתו אין מקדשין אותו ב״ד שכבר קדשוהו שמים ודחינן דהכא לא אצטריך למתני ומאי דאצטריך ליה למתני היינו הרי זה מעובר דלא נימא כיון דאיפרסמי מלתא כולי האי דנמני מיום שלשים קמ״ל הרי זה מעובר שהרי אינו חסר לעולם אלא כשמקדשין אותו ביום שלשים ממש וכל שלא קדשוהו בו ביום עבר זמנו והוא מעובר עכ״פ.
תנו רבנן [שנו חכמים]: אם אמרו העדים ראינוהו במים, שאת הירח עצמו לא ראו, אלא רק את השתקפותו במים, או ראינוהו בעששית (דרך זכוכית), ראינוהו בעבים (דרך העננים) — אין מעידין עליו שאין מעידים אלא על ראיה בלתי אמצעית, של הירח עצמו. ראוהו חציו במים, או שראו את חציו בעבים, או חציו בעששית — אין מעידין עליו.
The Sages taught in another baraita that if the witnesses say: We did not actually see the moon, but we saw it reflected in the water, or we saw it reflected in a glass lantern, or we saw it through thin clouds, they may not testify about it, as only a direct sighting of the moon is acceptable. If they say: We saw half of the moon’s reflection in the water, or we saw half of it through the clouds, or we saw half of it in a lantern, they still may not testify about it.
הכל
(6) הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ אָמְרַתְּ לָא חֶצְיוֹ מִבַּעְיָא אֶלָּא ה״ק הָכִי קָאָמַר חֶצְיוֹ בְּמַיִם חֶצְיוֹ בָּרָקִיעַ חֶצְיוֹ בֶּעָבִים חֶצְיוֹ בָּרָקִיעַ חֶצְיוֹ בַּעֲשָׁשִׁית חֶצְיוֹ בָּרָקִיעַ אֵין מְעִידִין.
The Gemara analyzes this baraita: Now, if when one sees the entire moon in this manner, you said that this is not valid testimony, is it necessary to teach that one may not testify when he sees only half of it? Rather, this is what the baraita is saying: If the witnesses saw half of the moon’s reflection in water and half of it directly in the sky, or half of it through the clouds and half of it in the sky, or half of it in a lantern and half of it in the sky, although they saw half of the moon directly, they may not testify about it until they see the entire moon in the sky.
חציו במים וחציו ברקיע. פירוש ראינו במים חציו ונשאנו ראשינו וראינו למעלה חציו האחר ברקיע וזה שאמרנו חציו במים וחציו ברקיע לאו למימרא שהוא במים חציו עגולו כגון זה:
ונשאנו ראשינו וראינו חציו ברקיע כגון זה:
שאלמלא ברקיע ראו חציו אמאי אין מעידין והלא אם נראה כחוט השערה מעידין, ועוד אי אפשר שיראה בלילה הראשונה חציו והלא אינו נראה ממנו אלא כחוט השערה. אלא כך הוא פירוש חציו במים חצי חוט הנראה כגון זה:
וחציו ברקיע כגון שזקפו עיניהם וראו כגון זה:
ומשום הכי אין מעידין מפני שככבתא דעיבא היא ואי אפשר שיראה כמו שצרנו.
חציו במים וחציו ברקיע – כגון שנגלה חציו וראוהו במים וכשנשאו עיניהם למרום לראותו נכסה אותו החצי בעבים וראו חציו האחר שנתגלה:
ותוהים: השתא [הרי] כשראו הירח כולו אמרת שלא, אם כן על חציו של הירח מבעיא [צריך לומר], שאם ראה רק את חציו באופן זה שאין זו עדות?! אלא הכי קאמר [כך אמר]: ראה את חציו במים ואת חציו ראה ברקיע, חציו בעבים ואת חציו ברקיע, חציו בעששית ואת חציו ברקיע, אף על פי שראה את חציו ברקיע — אין מעידין עליו עד שיראוהו כולו.
The Gemara analyzes this baraita: Now, if when one sees the entire moon in this manner, you said that this is not valid testimony, is it necessary to teach that one may not testify when he sees only half of it? Rather, this is what the baraita is saying: If the witnesses saw half of the moon’s reflection in water and half of it directly in the sky, or half of it through the clouds and half of it in the sky, or half of it in a lantern and half of it in the sky, although they saw half of the moon directly, they may not testify about it until they see the entire moon in the sky.
הכל
(7) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן גרְאִינוּהוּ וְשׁוּב לֹא רְאִינוּהוּ אֵין מְעִידִין עָלָיו כׇּל הָכִי חָזוּ לֵהּ וְאָזְלִי.
The Sages taught in another baraita that if the witnesses say: One moment we saw the new moon, but we did not see it again, they may not testify about it. The Gemara asks: Must they go on watching it to such an extent, i.e., why should they have to see it for a long period of time?
תנו רבנן [שנו חכמים]: אמרו העדים ראינוהו רגע אחד ושוב לא ראינוהו — אין מעידים עליו. ותוהים: כל הכי חזו לה ואזלי [כל כך רואים אותו והולכים]?! שודאי אין צריך לעמוד ולראותו כל הזמן!
The Sages taught in another baraita that if the witnesses say: One moment we saw the new moon, but we did not see it again, they may not testify about it. The Gemara asks: Must they go on watching it to such an extent, i.e., why should they have to see it for a long period of time?
הכל
(8) אָמַר אַבָּיֵי ה״ק הָכִי קָאָמַר רְאִינוּהוּ מֵאֵלֵינוּ וְשַׁבְנוּ לִרְאוֹתוֹ מִדַּעְתֵּנוּ וְלֹא רְאִינוּהוּ אֵין מְעִידִין עָלָיו מַאי טַעְמָא אֵימוֹר כּוֹבִיתָא דְעֵיבָא בְּעָלְמָא הוּא דְּחָזֵי.:
Abaye said that this is what the baraita is saying: If the witnesses say: We saw the moon on our own accord, i.e., by chance, without looking for it, and then we returned to look for it on purpose, to deliver precise testimony about it, but we did not see it again, they may not testify about it. What is the reason? Because one can say that the first time it was merely a small round white cloud that they saw, which they mistook for the moon, and that is why when they looked for it again they could not find it.
ערך כוכיתא
כוכיתא – א(ראש השנה כד.) אימור כוכיתא בעלמא הוא דחזי פי׳ חתיכה של ענן ראו שהיה דומה ללבנה (א״ב פי׳ בלשון יון קיטור ואיד יעלה מן הארץ ובנוסחאות גריס כוביתא).
א. [דוסט נעבעל.]
ראינו מאלינו בלא כונת ראיה וחזרנו לראותה בכונת הלב ולא ראינוה אין מעידין שמא מה שראו תחלה איזה התקשרות היה בעבים ונראה להם כלבנה.
ומסבירים, אמר אביי: הכי קאמר [כך אמר], אם העידו העדים ואמרו: ראינוהו מאלינו, כלומר, העפנו מבט מבלי להתבונן במיוחד ובתוך כך ראינו את הירח, ושבנו לראותו מאוחר יותר מדעתנו, שנזכרנו במולד ורצינו לראותו בדיוק ובהבחנה ולא ראינוהו — אין מעידין עליו, שבודאי ראייתם הראשונה לא היתה אלא דמיון, מאי טעמא [מה טעם] — אימור כוביתא דעיבא בעלמא הוא דחזי [פיסת עיגול של ענן בלבד הוא שראו] והיה נדמה להם כירח, ולכן כשהתבוננו אחר כך שוב לא ראו.
Abaye said that this is what the baraita is saying: If the witnesses say: We saw the moon on our own accord, i.e., by chance, without looking for it, and then we returned to look for it on purpose, to deliver precise testimony about it, but we did not see it again, they may not testify about it. What is the reason? Because one can say that the first time it was merely a small round white cloud that they saw, which they mistook for the moon, and that is why when they looked for it again they could not find it.
הכל
(9) מתני׳ מַתְנִיתִין : דרֹאשׁ ב״ד בֵּית דִּין אוֹמֵר מְקוּדָּשׁ וְכׇל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.
MISHNA: After the witnesses have been examined and their testimony accepted, the head of the court says: It is sanctified. And all the people respond after him: It is sanctified; it is sanctified. Whether the moon was seen at its anticipated time, on the thirtieth day of the previous month, or whether it was not seen at its anticipated time, in which case witnesses are not necessary to establish the following day as the New Moon, the court sanctifies it and formally proclaims the day as the New Moon.
ראש בית דין אומר מקודש. כשנמצאו דבריהם מכוונים דכתיב וידבר משה את מועדי ה׳ ומשה ראש ב״ד היה.
וכל העם אומר מקודש מקודש. דכתיב אשר תקראו אותם קרי ביה אתם, ומקודש מקודש תרי זימני דכתיב מקראי קדש.
[משנה ח] בין שנראה בזמנו. דהינו יום ל׳ דכן הוא חדושה של לבנה כ״ט יום וחצי ותשצ״ג חלקים נמצא חדש אלול חסר1.
בין שלא נראה בזמנו. דהיינו עד יום ל״א.
מקדשין אותו. צריכין ב״ד לקדש אותו ולומר מקודש.
1. פי׳ אותן י״ב שעות ושצ״ג חלקים מיום ל׳ אלול שהרי נעשה א׳ בתשרי.
המשנה החמישית ראש אב בית דין וכו׳ כונת המשנה לבאר תכונת הקדוש האיך היתה נעשית ואמר שראש אב בית דין אחר שנעשית החקירה ונמצאו העדים מכוונים אומר מקודש והביאוה בגמ׳ ממה שנאמר וידבר משה את מועדי י״י ומשה ראש בית דין היה וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש והביאוה בגמ׳ ממה שנאמר אשר תקראו אותם והוא חסר ר״ל אשר תקראו אתם וזה שאומרים מקודש מקודש שני פעמים ממה שנאמר מקראי קדש בין שנראה בזמנו ר״ל ביום שלשים בין שנראה שלא בזמנו שהחדש מתעבר ויום שלשים ואחד מתקדש מקדשין אותו ר״ל שאף כשהחדש שעבר מלא ומאליו יום שלשים ואחד מתקדש אעפ״כ צריך שיהא ראש בית דין אומר מקודש והעם עונין אחריו מקודש מקודש ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין צריך שיקדשוהו בית דין שכבר קדשוהו שמים ר״ל שמאליו הוא מתקדש ואין צריך קדוש בית דין והלכה כדבריו.
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר.
ב משנה לאחר שנחקרה העדות והתקבלה, ראש בית הדין אומר: ״מקודש״ וכל העם עונין אחריו: ״מקודש מקודש״. בין שנראה הירח בזמנו ביום השלושים לחודש הקודם, בין שלא נראה בזמנו ולא הוצרכו לעדיו — מקדשין אותו את החודש, ומודיעים שמקודש חודש זה.
MISHNA: After the witnesses have been examined and their testimony accepted, the head of the court says: It is sanctified. And all the people respond after him: It is sanctified; it is sanctified. Whether the moon was seen at its anticipated time, on the thirtieth day of the previous month, or whether it was not seen at its anticipated time, in which case witnesses are not necessary to establish the following day as the New Moon, the court sanctifies it and formally proclaims the day as the New Moon.
הכל
(10) הר״א רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳ בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר אִם לֹא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ שֶׁכְּבָר קִידְּשׁוּהוּ שָׁמַיִם.:
Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: If the new moon was not seen at its anticipated time, the court does not sanctify the New Moon on the following day, as the celestial court in Heaven has already sanctified it, precluding the need for the additional sanctification by the earthly court.
ור׳ אלעזר ב״ר צדוק. סבירא ליה כיון שהחדש שעבר מלא פשיטא לן שיום ל״א ר״ח הוא ואין (להאריך) [להצריך קדוש1] עוד שהרי קדשוהו שמים בלי ספק שאין חדש יתר על ל׳ יום אבל כשהוא חסר שאנו מחסרין מן החודש שתים עשרה שעות ולא עבדינן ליה אלא מכ״ט יום צריך לקדוש ב״ד.
1. במתני׳ אמרינן ראב״צ אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים. ובגמ׳ סנהדרין (דף י,ב) איתא שכבר קידשוהו בשמים. ובפרש״י לסנהדרין שם פי׳ שכבר קדשוהו בשמים ב״ד של מעלה מאתמול. ובתוס׳ שם (ד״ה שכבר) כתבו די״מ בב״ד של מעלה מקדשין אותו לעולם בשעת המולד ואין נראה דא״כ בזמנו נמי כבר קדשו בשמים אלא נראה כפרש״י בפ״ב דר״ה דביום שלושים ממתינים ב״ד של מעלה לב״ד של מטה שמא יעברו אבל יום ל״א שא״א שלא יקדשו היום מקדשין אותו בשמים מן השחר והא דאמר בירושל׳ רבא בר זבדא בשם רב טעמא דראב״צ בשעה שב״ד של מעלה רואין שאין מקדשין אותה מקדשין הן יש ליישבו כפ״ה דבשעה שרואין ב״ד של מעלה שאין מקדשין ביום ל׳ מקדשין אותה הן מן הבוקר ביום ל״א דאין כאן ספק דודאי יקבע היום. אמנם במאירי למתני׳ כתב ראב״צ אומר אם לא נראה בזמנו א״צ שכבר קידשוהו שמים ר״ל שמאליו הוא מתקדש וא״צ קידוש ב״ד. וכעי״ז כתב הרמב״ם בפיהמ״ש וז״ל ות״ק אומר כי בליל ר״ח תראה או לא תראה צריך קידוה״ח עכ״פ. ור״א אומר כי אין חייבין בקידוש החודש עכ״פ שנאמר וקדשתם את שנת החמישים שנה שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים ענינו שאין קידוש החודש חובה עכ״ל הר״מ. ומבואר דלאו היינו טעמא דר״א משום דב״ד של מעלה מקדשין אלא משום דבלא״ה לא בעינן קידוה״ח כלל. ובחשק שלמה הקשה דהא במתני׳ מבואר דגם לראב״צ בזמנו מקדשין אותו וא״כ ע״כ דלא ס״ל להא דשנים אתה מקדש וא״א מקדש חדשים. וכתב ליישב ע״פ מאי דאיכא גירסא בברייתא בתשובות הגאונים ראב״צ אומר בין כך ובין כך אין מקדשין אותו. והקשה השואל דהא במתני׳ איתא דלראב״צ בזמנו מקדשין אותו וזהו שבא ליישב הרמב״ם דבברייתא איירי מה״ת ובמתני׳ דבזמנו בעי קידוש היינו מדרבנן משום חיזוק. ועיין ברש״ש. ויעוין בשפת אמת דכתב לבאר כדברי החש״ל והביא דכן מצא ברמ״ה בסנהדרין שם דמייתי עלה דר״א דמדאורייתא אין מקדשין כלל ובמתני׳ מדרבנן הוא דמקדשין אם נראה בזמנו אך הקשה דבסנהדרין מבואר דתלתא תנאי נינהו ע״כ לשון הרמב״ם צע״ק עכ״ל השפ״א.
המשנה הששית דמות צורת לבנה היתה לו לרבן גמליאל בעליתו על הטבלא שבה היה מראה את ההדיוטות ר״ל אותם שלא היו בקיאים בשמות המונחים על תכונת הראיה כגון רוחב צפוני או רוחב דרומי ולפני החמה ולאחר החמה וכיוצא באלו והוא מראה להם ואומר כזה ראיתם או כזה ראיתם וכו׳.
זהו ביאור המשנה והיוצא ממנה לענין פסק לפי מה שבא עליה בגמרא כך הוא:
ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר: אם לא נראה מולד הירח בזמנו, שוב אין מקדשין אותו בבית דין, שכבר קידשוהו בשמים, שהרי רואים הכל את הירח ואין צורך בקידוש מיוחד.
Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: If the new moon was not seen at its anticipated time, the court does not sanctify the New Moon on the following day, as the celestial court in Heaven has already sanctified it, precluding the need for the additional sanctification by the earthly court.
הכל
(11) גמ׳ גְּמָרָא : רֹאשׁ ב״ד בֵּית דִּין וְכוּ׳.: מְנָהָנֵי מִילֵּי א״ר אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר גַּמְדָּא א״ר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אָמַר רַבִּי אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ג:מ״ד} וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי ה׳ מִכָּאן שֶׁרֹאשׁ ב״ד בֵּית דִּין אוֹמֵר מְקוּדָּשׁ.:
GEMARA: The mishna teaches that the head of the court says: It is sanctified. The Gemara asks: From where are these matters, that the court must sanctify the New Moon, derived? Rabbi Ḥiyya bar Gamda said that Rabbi Yosei ben Shaul said that Rabbi Yehuda HaNasi said that the verse states: “And Moses declared to the children of Israel the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44). From here it is derived that the head of the court says: It is sanctified, as it is evident from the verse that Moses, whose status was equivalent to that of the head of the Great Sanhedrin, declared the appointed times of the Festivals and New Moons in a formal manner.
כתיב וידבר משה את מועדי י״י. מיכן שראש בית דין אומר מקודש. אשר תקראו אותם מיכן שעונין אחריו (הן) מקודש. דבענן תרי זימני מקודש מקודש מניין? מדכתיב מקראי קודש ולא כתיב מקרא קדש.
ג גמרא שנינו במשנה שראש בית הדין אומר ״מקודש״ וכל העם עונה. ושואלים: מנא הני מילי [מנין נלמדים דברים אלה]? אמר ר׳ חייא בר גמדא אמר ר׳ יוסי בן שאול אמר רבי: אמר קרא [הכתוב]: ״וידבר משה את מועדי ה׳ ״ (ויקרא כג, מד) — מכאן שראש בית הדין אומר ״מקודש״.
GEMARA: The mishna teaches that the head of the court says: It is sanctified. The Gemara asks: From where are these matters, that the court must sanctify the New Moon, derived? Rabbi Ḥiyya bar Gamda said that Rabbi Yosei ben Shaul said that Rabbi Yehuda HaNasi said that the verse states: “And Moses declared to the children of Israel the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44). From here it is derived that the head of the court says: It is sanctified, as it is evident from the verse that Moses, whose status was equivalent to that of the head of the Great Sanhedrin, declared the appointed times of the Festivals and New Moons in a formal manner.
הכל
(12) וְכׇל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ.: מְנָלַן אָמַר רַב פָּפָּא אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ג:ב׳,ד׳,ל״ז} אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם קְרִי בֵּיהּ אַתֶּם ר״נ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר {ויקרא כ״ג:ב׳} אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדֵי הֵם יֹאמְרוּ מוֹעֲדֵי.
§ The mishna further teaches that after the head of the court says: It is sanctified, all the people respond after him: It is sanctified; it is sanctified. The Gemara asks: From where do we derive this? Rav Pappa said that the verse states: “Which you shall proclaim them [otam] to be sacred convocations” (Leviticus 23:2). Instead of otam, read into the verse: You [atem], as though the verse stated: Which you shall proclaim, you. This superfluous word you teaches that the month must be proclaimed not only by the head of the court, but also by you, the people. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that it is derived from the phrase: “These are [hem] My appointed seasons” (Leviticus 23:2). The term hem can also mean: They, which indicates that they, the people, should likewise say and announce My appointed seasons.
ד שנינו במשנה כי לאחר שאמר ראש בית הדין ״מקודש״, היו כל העם עונין אחריו ״מקודש מקודש״. מנלן [מנין לנו]? אמר רב פפא: אמר קרא [הכתוב]: ״אשר תקראו אתם מקראי קודש ״(ויקרא כג, ב), קרי ביה [קרא בו] באותו פסוק כאילו נאמר ״אשר תקראו אתם״. רב נחמן בר יצחק אמר: לומדים זאת ממה שנאמר: ״אלה הם מועדי״ (ויקרא כג, ב), כלומר: הם יאמרו מועדי.
§ The mishna further teaches that after the head of the court says: It is sanctified, all the people respond after him: It is sanctified; it is sanctified. The Gemara asks: From where do we derive this? Rav Pappa said that the verse states: “Which you shall proclaim them [otam] to be sacred convocations” (Leviticus 23:2). Instead of otam, read into the verse: You [atem], as though the verse stated: Which you shall proclaim, you. This superfluous word you teaches that the month must be proclaimed not only by the head of the court, but also by you, the people. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that it is derived from the phrase: “These are [hem] My appointed seasons” (Leviticus 23:2). The term hem can also mean: They, which indicates that they, the people, should likewise say and announce My appointed seasons.
הכל
(13) מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ תְּרֵי זִימְנֵי לְמָה לִי דִּכְתִיב מִקְרָאֵי קוֹדֶשׁ.:
The Gemara further asks: Why do I need the people to declare: It is sanctified; it is sanctified, twice? The Gemara answers that the reason is that it is written: “Sacred convocations” (Leviticus 23:2) in the plural, which indicates that they must announce it twice.
ושואלים: ״מקודש מקודש״ תרי זימני [שתי פעמים] למה לי שיאמרו, ומדוע לא יסתפקו בפעם אחת? ומשיבים: דכתיב [שכן נאמר]: ״מקראי קדש״ (ויקרא כג, ב) בלשון רבים, משמע שתי קריאות, ולכן לכפול את הקריאה, ולומר ״מקודש מקודש״.
The Gemara further asks: Why do I need the people to declare: It is sanctified; it is sanctified, twice? The Gemara answers that the reason is that it is written: “Sacred convocations” (Leviticus 23:2) in the plural, which indicates that they must announce it twice.
הכל
(14) ר״א רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳ בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר אִם לֹא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.: תַּנְיָא פְּלֵימוֹ אוֹמֵר בִּזְמַנּוֹ אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.
§ The mishna taught that Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: If the new moon was not seen at its anticipated time, the court does not sanctify the New Moon on the following day. The Gemara cites other opinions in this regard: It is taught in a baraita that the Sage Palaimo says: If the new moon was seen at its anticipated time, the court does not sanctify the New Moon, as the new moon appeared as expected and there is no need for any special sanctification. However, if the new moon was seen not at its anticipated time, the court must sanctify the New Moon.
ר׳ לעזר בר׳ צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים. אמר רב יהודה אמר שמואל הילכתא כר׳ לעזר בר׳ צדוק.
ה שנינו במשנה: ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר אם לא נראה מולד הירח בזמנו — אין מקדשין אותו. ומביאים דעות נוספות; תניא [שנויה ברייתא], החכם פלימו אומר: אם נראה בזמנו — אין מקדשין אותו, שכן זה הזמן הראוי לו ואין צורך בקידוש מיוחד, אולם אם נראה שלא בזמנו — מקדשין אותו.
§ The mishna taught that Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: If the new moon was not seen at its anticipated time, the court does not sanctify the New Moon on the following day. The Gemara cites other opinions in this regard: It is taught in a baraita that the Sage Palaimo says: If the new moon was seen at its anticipated time, the court does not sanctify the New Moon, as the new moon appeared as expected and there is no need for any special sanctification. However, if the new moon was seen not at its anticipated time, the court must sanctify the New Moon.
הכל
(15) ר״א רַבִּי אֶלְעָזָר [בר״ש בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן ] אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ה:י׳} וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנִים אַתָּה מְקַדֵּשׁ וְאִי אַתָּה מְקַדֵּשׁ חֳדָשִׁים א״ר אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כר׳ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בר׳ בְּרַבִּי צָדוֹק.
The baraita continues: Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: In either case, the court does not sanctify the New Moon formally, as it is stated: “And you shall sanctify the fiftieth year” (Leviticus 25:10), from which it is derived: You must formally sanctify years in court, but you do not have to formally sanctify months, as they are sanctified automatically by Heaven. Rather, it is enough merely to announce to the public that a certain day was established as the New Moon. Rabbi Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, that if the new moon was seen at its anticipated time, the court sanctifies the new month; however, if it was not seen at its anticipated time, they do not sanctify it.
ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר: בין כך ובין כך אין מקדשין אותו. שנאמר: ״וקדשתם את שנת החמשים שנה״ (ויקרא כה, י), ללמד: שנים אתה מקדש, ואי אתה מקדש חדשים. ובראשי חודשים מסתפקים בהודעה לציבור שנקבע ראש חודש זה, אבל אין צורך לומר ״מקודש״. אמר ר׳ יהודה אמר שמואל: הלכה כשיטת ר׳ אלעזר בר׳ צדוק, שבזמנו — מקדשים אותו, ושאינו בזמנו — אין מקדשים אותו.
The baraita continues: Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: In either case, the court does not sanctify the New Moon formally, as it is stated: “And you shall sanctify the fiftieth year” (Leviticus 25:10), from which it is derived: You must formally sanctify years in court, but you do not have to formally sanctify months, as they are sanctified automatically by Heaven. Rather, it is enough merely to announce to the public that a certain day was established as the New Moon. Rabbi Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, that if the new moon was seen at its anticipated time, the court sanctifies the new month; however, if it was not seen at its anticipated time, they do not sanctify it.
הכל
(16) אָמַר אַבָּיֵי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא ורָאוּהוּ בֵּית דִּין וְכׇל יִשְׂרָאֵל נֶחְקְרוּ הָעֵדִים וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר מְקוּדָּשׁ עַד שֶׁחָשֵׁיכָה הֲרֵי זֶה מְעוּבָּר מְעוּבָּר אִין מְקוּדָּשׁ לָא.
Abaye said: We, too, learn in a mishna: If the court and all of the Jewish people saw the new moon, and the witnesses were interrogated, but the court did not manage to say: Sanctified, before nightfall, the previous month is rendered a full, thirty-day month. This indicates that full, yes; i.e., in this case, it is necessary to extend the previous month. However, sanctified, no; there is no need to formally sanctify the month, as the New Moon does not occur on its anticipated date in this case.
אמר אביי: אף אנן נמי תנינא [אף אנו גם כן שנינו] דבר זה במשנה, האומרת: ראוהו בית דין וכל ישראל, נחקרו העדים ולא הספיקו לומר ״מקודש״ עד שחשיכה — הרי זה מעובר החודש הקודם, והוא בן שלושים יום, ומעתה נלמד: מעובר החודש הקודם — אין [כן], ואולם מקודש החודש הבא — לא, הרי שאין מקדשים אלא חודש חסר.
Abaye said: We, too, learn in a mishna: If the court and all of the Jewish people saw the new moon, and the witnesses were interrogated, but the court did not manage to say: Sanctified, before nightfall, the previous month is rendered a full, thirty-day month. This indicates that full, yes; i.e., in this case, it is necessary to extend the previous month. However, sanctified, no; there is no need to formally sanctify the month, as the New Moon does not occur on its anticipated date in this case.
הכל
(17) מְעוּבָּר אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ ס״ד סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְרָאוּהוּ בֵּית דִּין וְכׇל יִשְׂרָאֵל אִיפַּרְסְמָא וְלָא לִיעְבְּרוּהּ קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .:
The Gemara rejects this argument: There is no proof from here, as it was necessary for the mishna to mention that the month is rendered a full, thirty-day month. The reason is that it might enter your mind to say that since the court and the entire Jewish people saw the new moon, it has become public knowledge and therefore there is no need to render the previous month a full, thirty-day month. Consequently, the mishna teaches us that even in this case the previous month must be extended. Nevertheless, it is still possible that the New Moon must be formally sanctified on the following day.
מעובר איצטריכא ליה – כלומר לעולם למחר בעי קידוש והאי דלא תנייה משום דאיצטריכא לאשמועינן מעובר.
דהואיל ובזמנו ראוהו – סד״א לא ליעברוה ואי תנא הרי זה מתקדש למחר הוה אמינא לעולם מיומא קמא מתקנינן מועדותיה.
ודוחים: מכאן אין ראיה, כי לענין חודש מעובר איצטריכא ליה [הוצרך לו] ללמד משנה זו, כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל וראוהו כבר בית דין וכל ישראל, אם כן איפרסמא [כבר התפרסם הדבר] שהגיע כבר החודש החדש ולא ליעברוה [ואין צורך לעברו], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שכל עוד לא קידשוהו — אינו מקודש.
The Gemara rejects this argument: There is no proof from here, as it was necessary for the mishna to mention that the month is rendered a full, thirty-day month. The reason is that it might enter your mind to say that since the court and the entire Jewish people saw the new moon, it has become public knowledge and therefore there is no need to render the previous month a full, thirty-day month. Consequently, the mishna teaches us that even in this case the previous month must be extended. Nevertheless, it is still possible that the New Moon must be formally sanctified on the following day.
הכל
(18) מתני׳ מַתְנִיתִין : דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנָה הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּטַבְלָא וּבְכוֹתֶל בַּעֲלִיָּיתוֹ שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת וְאוֹמֵר הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָּזֶה.:
MISHNA: Rabban Gamliel had a diagram of the different forms of the moon drawn on a tablet that hung on the wall of his attic, which he would show to the laymen who came to testify about the new moon but were unable to describe adequately what they had seen. And he would say to them: Did you see a form like this or like this?
דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל כול׳ ואקשינן ומי שרי? – למעבד צורת לבנה והכתיב לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי. ופריק אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאיפשר לעשות כמותן כגון בית תבנית היכל ואכסדרה תבנית אולם וחצר תבנית עזרה ושלחן תבנית שלחן שבהיכל. ומנורה תבנית מנורה בשבעה קנים.
[משנה ט] דמות צורות לבנה וכו׳. שהיה בודק את העדים בהן ומוקים לה בגמ׳1 דשל פרקים היתה ולא שלמה דהא כתיב לא תעשון אתי2 לא תעשון כדמות שמשי שמשמשין לפני במרום.
1. דף כד,ב.
2. משמע דהא דעבד של פרקים הוא משום דאל״ה איכא איסור עשייה של לא תעשון אתי. והנה בגמ׳ אמרינן והיכי עביד הכי והכתיב לא תעשון כדמות שמשי ופריק דאחרים עשו לו ומקשינן והא רב יהודה דאחרים עשו לו וא״ל שמואל לרב יהודה סמי עינא דדין ומשני משום חשדא ומקשינן ומי חיישינן לחשדא והא ההוא בי כנישתא דהוה ביה אנדרטא והוו עיילי רב ושמואל ומצלו התם ולא חיישי לחשדא ופריק רבים שאני והא ר״ג יחיד הוא כיון דנשיא שכיחי רבים גביה איבע״א דפרקים הוה. ויל״ע בתירוץ הגמ׳ של פרקים הוה אי בא לתרץ את קושית הגמ׳ אמאי ליכא חשדא או שבא לתרץ היכי עביד ומתרץ דשל פרקים הוה. ומלשון רבינו משמע דבא לתרץ את קושית הגמ׳ היכי עביד הכי ומתרץ דהוה של פרקים ולכך נקט להא דלא תעשון. וכ״כ הריטב״א איבע״א דפרקים הוה פי׳ לתירוצא קמא קאי דלעולם ר״ג הוא עצמו עשה וכיון דפרקים הוה שרי שהרי אינו דמות חמה ולבנה. וי״מ דהאי אפירכא דחשדא קאי אבל בעשיה אפילו דפרקים אסור ואכתי קיימינן כפירוש קמא דאחרים עשו לו. ולא נהירא, מדהדר אמרינן איבעית אימא להתלמד עבד, וההיא ודאי לישרי אף בעשיה הוא, וכיון שכן כותה דפרקים דאיבעית אימא קמא, אעפ״כ ראוי להחמיר עכ״ד הריטב״א. ובגמ׳ ע״ז (דף מג,א) פרש״י דפרקים של חוליות ולא היה מחברם אלא בשעת בדיקת עדים וכל יומא לא חזו לה וליכא חשדא. ובמאירי כאן כתב וז״ל אם אחרים עשו לו ר״ל גוים מותר בשוקע ואסור בבולט. היה הדבר עומד במקום שרבים מצויים שם או שהיא של פרקים ושל חליות או שהשתדל בעשייתו כדי להתלמד מותר אף בבולט עכ״ל. ומשמע דתירוץ הגמ׳ בא לתרץ הא דחשדא איירי בשל פרקים ומ״מ אסור לעשות. ועיין בפורת יוסף לע״ז שם שכתב להקשות לרש״י דתירוץ הגמ׳ של פרקים היינו משום חשדא ומ״מ אף של פרקים אסור לעשות א״כ מה לי שעכו״ם עשה בשבילו הא בכל חודש אחר שהלכו העדים היה מפרקה ר״ג ובחודש הבא חוזר ומסדרה וא״כ עבר בלא תעשון כשהיה מסדרה. ועיי״ש בפור״י מש״כ בזה.
(תנן) [מתני׳] דמות צורות לבנות וכו׳ – שמועה זו פי׳ בע״ז והני דחייה דדחי אביי לא אזיל ממשש כעור והדר ביה מהדר אלא מתנייתא הוא דקמפרש וה״ק דאי מהא מתנית׳ ליכא למפרך דלא מיירי הא מתניתא אלא בשמשין שבמשכן כדתניא לא יעשה וכו׳ ולהכי נקט לישנא דתבנית למימר דוקא תבנית ממש שהי׳ במשכן אבל צורתה ברקום או בדיו שרי וכדקתני סיפא גבי מנורה שעושה של ששה אבל שבע לא יעשה ובלבד של מיני מתכת אבל של עץ עושה דקסבר מנורה אינה כשירה בשל עץ.
במשנה דמות צורות לבנות היו לו לר״ג כו׳ ובגמרא ומי שרי והכתיב לא תעשון אתי לא תעשון בדמות שמשיי כו׳. וקשיא לי הא מסתמא הנך דמות צורות לבנות של ר״ג לא היו צורות שלמים של עיגול הלבנה כמו שהיא במרום אלא דמות חצי עיגול קו קטן כמו שהיא בקטנות בשעת המולד שעליהן היה שואל לעדים כזה ראית או כזה וא״כ הא משמע בכולהו שמעתין ובכל הפוסקים דלא אסירי בעשיה אלא פרצוף שלם ודמות שלם ואפשר דלא שייך לשאול כזה ראית או כזה אלא בענין שמצייר כל עיגול הלבנה ככדור שחור מתוכו מצוייר קו קטן לבן כמו שרגילה להיות בעת המולד ובכה״ג ניכר הלבן מתוך השחור ולשאול כזה ראית או כזה ערך הקו לפי הכדור. ולפ״ז לדינא הוה שרי לצייר דמות חצי לבנה בפני עצמה בלא כדור שלם ולפי שלא נזכר בפוסקים נ״ל דלפי המסקנא הנך צורות שלמעלה והפרצופין שאין אדם יכול לציירן כמו שהם במרום אלא לפי מה שמתראין לבני אדם עיקר האיסור הוא לפי הדמות והראו׳ לבני אדם וכמו שמבואר לקמן בענין המלאכים ושרפים ואופנים וא״כ דמות צור׳ חצי לבנה נמי אסור כיון שבענין זה עשויה להאיר לבני אדם ומיקרי שמשין וכבר היה נראה בעיני דהמקשה דהכא דקאמר כדמות שמשיי ומסתמא היינו הך ברייתא דמייתי בסוף הסוגיא לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות ובכוונה הביאה בקצרה משום דלישנא דמשמשין לפני במרום משמע דדוקא באותו הצורה שמשמשות במרום אסור ולקושטא דמילתא לא הוי הכי אלא כדפרישית ואביי דלא אסיק אדעתיה השתא האי ברייתא דלקמן וס״ד דלשון הברייתא אינו אלא כלשון המקשה מוקי לה בהיכל ואולם דוקא כך היה נראה בעיני לכאורה לפרש כל הסוגיא בענין דחד מקשה הוא בכולא שמעתין ולפי סדר התירוצים הקשה לו דלא מצי לאוכוחי האי סברא דלבנה אסורה אפילו בחצי עיגול כפי הנראה לבני אדם אלא לבתר דמייתי בריית׳ דשרפים ואופנים ומלאכי השרת דא״א לצייר כלל מהותן כמו שהן במרום אלא לפי מה שמתראין לבני אדם וכמו שאבאר אלא לפי שראיתי בלשון המקשה דקאמר והכתיב לא תעשון ולא קאמר והתניא אלמא דהשתא לאו מברייתא מקשה ליה אלא דפשטא דקרא משמע ליה הכי דלא תעשון אתי היינו כדמות שמשי מרום כדכתיב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף כו׳ ומשמע דאצורת השמים קאי כדכתיב לא תעשה לך פסל כל תמונה אשר בשמים אלא דהתם לעשותן לעכו״ם איירי ולמיסר משעת עשיה והכא לענין עשיה גרידא כן נ״ל לפי פשט הסוגיא ולקמן אבאר עוד שיטה אחרת לפי שיטת התוספת דיומא פרק הוציאו לו ודו״ק:
ו משנה דמות צורות לבנה היו לו לרבן גמליאל מצויירות בטבלא שהיתה מצויה בכותל שבעלייתו, שבהן מראה את ההדיוטות שאינם יודעים להסביר את דבריהם במילים, ואומר לעד: ראה דוגמאות הללו ואמור לי הכזה ראית או כזה?
MISHNA: Rabban Gamliel had a diagram of the different forms of the moon drawn on a tablet that hung on the wall of his attic, which he would show to the laymen who came to testify about the new moon but were unable to describe adequately what they had seen. And he would say to them: Did you see a form like this or like this?
הכל
(19) גמ׳ גְּמָרָא : וּמִי שְׁרֵי וְהָכְתִיב {שמות כ׳:י״ט} לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי זלֹא תַּעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁיי.
GEMARA: The Gemara asks: And is it permitted to create these types of forms? Isn’t it written: “You shall not make with Me gods of silver, or gods of gold” (Exodus 20:19), which is interpreted as teaching: You shall not make images of My attendants, i.e., those celestial bodies that were created to serve God, including the sun and the moon?
ז גמרא שנינו במשנה שהיו לו לרבן גמליאל צורות לבנה. ותוהים: ומי שרי [והאם מותר] הדבר? והכתיב [והרי נאמר]: ״לא תעשון אתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם ״(שמות כ, כ), ודרשו: לא תעשון כדמות שמשיי, דברים העשויים לשמש את הקדוש ברוך הוא ובכללם שמש וירח.
GEMARA: The Gemara asks: And is it permitted to create these types of forms? Isn’t it written: “You shall not make with Me gods of silver, or gods of gold” (Exodus 20:19), which is interpreted as teaching: You shall not make images of My attendants, i.e., those celestial bodies that were created to serve God, including the sun and the moon?
הכל
(20) אָמַר אַבָּיֵי לָא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שַׁמָּשִׁין שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָן כִּדְתַנְיָא חלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם בַּיִת תַּבְנִית הֵיכָל אַכְסַדְרָה תַּבְנִית אוּלָם חָצֵר כְּנֶגֶד עֲזָרָה שֻׁלְחָן כְּנֶגֶד שֻׁלְחָן מְנוֹרָה כְּנֶגֶד מְנוֹרָה אֲבָל עוֹשֶׂה
§ Abaye said: The Torah prohibited only the images of those attendants with regard to which it is possible to reproduce an item in their likeness. Since it is impossible for anyone to reproduce the sun and the moon, the prohibition does not apply to these objects. As it is taught in a baraita: A person may not construct a house in the exact form of the Sanctuary, nor a portico in the exact form of the Entrance Hall of the Sanctuary, nor a courtyard corresponding to the Temple courtyard, nor a table corresponding to the table in the Temple, nor a candelabrum corresponding to the candelabrum in the Temple. However, one may fashion
אכסדרה תבנית אולם – סתם אכסדרה אין בו כי אם ג׳ מחיצות ורביעית פרוצה במלואה כדמשמע בפ׳ לא יחפור (ב״ב דף כה. ושם) דקאמר עולם דומה לאכסדרה ורוח צפונית אינה מסובבת והא דקתני אכסדרה תבנית אולם לפי שהיתה פתחו גדולה קרי ליה אכסדרה אע״פ שלא היה במלואה דה״ל גיפופי ט״ו אמה מכאן וט״ו אמה מכאן וכדתנן במדות (משנה מדות ד׳:ז׳) ושמא לפי שהיה שם בית החליפות וכותל מפסיק במלואו בפנים.
שם אמר אביי לא אסרה תורה אלא משמשין שאפשר לעשות כמותן כו׳ נראה דהשתא משמע ליה לאביי דהאי לא תעשון לאו אאלהי כסף קאי אלא ענין בפני עצמו הוא ותרי מילי נינהו וכן הוא באמת לפי הנגינות והטעמים דאתי קריין באתנחתא ולשון אתי היינו המדור שלי וכן כוונת הכתוב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם שהוא המדור העליון שלי וא״כ אם יעלה בדעתכם לעשות דמות המדור שלי לזכרון ובודאי שכדמות המדור העליון א״א לעשות כמותן אלא אפילו שום דמות מקום השראת שכינתי במדור התחתון לא תעשון אתי ואלהי כסף ואלהי זהב הוא ציווי בפני עצמו מיהו בל׳ רש״י בחומש מפרש ואלהי כסף וזהב נמי אכרובים שבמקדש ע״ש אלא שהרמב״ן ז״ל בפי׳ החומש השיב עליו וכתב דפשטא דקרא דלא תעשון אתי אאלהי כסף דבתרא קאי וצ״ע לפירושו הא דקרינן אתי באתנחתא ויתכן יותר לפרש פשטא דקרא לענין היכל ואולם לחוד לפי מה שאמרו חז״ל דמקדש שלמטה מכוון כנגד מקדש שלמעלה וא״כ אפשר שראו באותו פעם ג״כ דמות ההיכל ואולם במדור העליון והיינו דכתיב בתריה מזבח אדמה תעשה לי ומשמע דהכל בקדושת היכל ואולם ומזבח איירי כן נ״ל ואתי שפיר נמי דמייתי אביי כל הברייתא דשל חמשה ושל ששה עושה דמינה ידעינן דעיקר קפידא דוקא בכמותן ממש בעיקר צורתן ומדתן וכיון דכל זה לא שייך במדור העליון ודאי לא איירי בהו קרא ודו״ק:
אמר אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לו לאדם לעשות כמותן, ושמש וירח כיון שאי אפשר לאדם לעשות מאורות כמותן ממילא אינו אסור. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: לא יעשה אדם בית שהוא כתבנית היכל בכל מידותיו, או אכסדרה (מבנה כעין מרפסת) בדיוק כמו תבנית אולם שבמקדש, חצר בבית כנגד עזרה, שלחן בדיוק כנגד שלחן שבמקדש, מנורה בדיוק כנגד מנורה. אבל עושה
§ Abaye said: The Torah prohibited only the images of those attendants with regard to which it is possible to reproduce an item in their likeness. Since it is impossible for anyone to reproduce the sun and the moon, the prohibition does not apply to these objects. As it is taught in a baraita: A person may not construct a house in the exact form of the Sanctuary, nor a portico in the exact form of the Entrance Hall of the Sanctuary, nor a courtyard corresponding to the Temple courtyard, nor a table corresponding to the table in the Temple, nor a candelabrum corresponding to the candelabrum in the Temple. However, one may fashion
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.